פסק-דין בתיק ת"א 5808-07

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.         האם הסכם שנערך ונחתם בין הנתבעת, חב' י.ד. מילניום בע"מ, לבין צד ג' מס' 1, מושב חוסן - כפר שיתופי, של תנועת חירות בית"ר (להלן: "מושב חוסן"), הינו חוזה לטובת צד ג', הם התובעים בתביעה דנן, אם לאו. זו עיקר המחלוקת בין הצדדים בעלי הדין והיא תידון ותוכרע להלן.

2.         התובעים הינם בני זוג. התובעת הינה בתו של מר יוסף יוסף, חבר מושב חוסן.

            הנתבעת הינה חברה הרשומה כדין בישראל ועוסקת בביצוע עבודות בנייה.

3.         מושב חוסן יזם בניית 194 יחידות דיור על שטח קרקע אשר הוקצה לו על ידי הבעלים, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המיזם" או "מיזם הרחבת המושב" בהתאם ). לצורך הקמת המיזם התקשר המושב ביום 10.3.00 עם הנתבעת בהסכם (להלן: "ההסכם") אשר להלן עיקריו:

א.         הנתבעת תבנה על חשבונה 194 יחידות דיור, מתוכם היא תשווק 130 יחידות לצדדים שלישיים ותקבל את תמורתם (להלן: ''יחידות הנתבעת'') והיתר, 64 יחידות, תבנה אותן ברמה של מעטפת מדגם ''אלון'' וזאת עבור מומלצי בעלי הזכויות במושב שיאושרו על ידו בהתאם לרשימה שימסור לנתבעת (להלן: ''יחידות המושב''). למשתכנים ניתנה אופציה לשדרג את יחידות המושב כנגד תשלום תמורה נוספת לנתבעת.

ב.         הנתבעת תשלם למושב חוסן סל של 578,000$ (דולר ארה"ב) וכן תפרע חובות המושב למינהלת ההסדרים ובלבד שהסכום הכולל לא יעלה על מיליון דולר.

ד.         הנתבעת תבצע על חשבונה את עבודות הפיתוח בתוך המגרשים המיועדים להקמת המיזם (להלן: "עבודות פיתוח פנימיות") וכן תממן עבודות תשתית ציבורית מחוץ לגבולות המגרשים המבוצעות על ידי משרד הבינוי והשיכון (להלן: "עבודות פיתוח ציבורי").

4.         ביום 22.6.00 קיים מושב חוסן אסיפה להצגת המיזם בהשתתפות התובעים, נציגי המושב, נציגי הנתבעת ואחרים.

5.         ביום 18.5.01 נערך ונחתם בין התובעים לבין מושב חוסן הסכם לפיו הוקצה להם במסגרת המיזם מגרש מס' 166 להקמת בית מגורים (להלן: "הסכם ההקצאה" ו "המגרש" בהתאם ) ובסעיף 13 שבו התחייבו התובעים להתקשר עם הנתבעת בהסכם לביצוע עבודות הבנייה במגרש.

            יצויין כי התובעים נמצאו זכאים להקצאת המגרש מאחר ואביה של התובעת הוא חבר המושב ולפיכך התובעת הינה "בן ממשיך" .

6.         לאחר חתימת הסכם ההקצאה פנו התובעים לנתבעת בבקשה לחתום עימם על הסכם לביצוע עבודות הבנייה והפיתוח במגרש וכן לבירור עלות שדרוג מעטפת יחידת המגורים שהנתבעת התחייבה לבנות כחלק מיחידות המושב. הסכם כאמור מעולם לא נחתם בין הצדדים.

7.         בעקבות חתימת הסכם ההקצאה, התקשרו התובעים עם מינהל מקרקעי ישראל בהסכם מיום 31.10.01, לפיו התחייב המנהל להקצות להם זכויות חכירה לדורות במגרש ומנגד התחייבו התובעים לבצע עבודות פיתוח במקום עד ליום 29.8.04 (להלן: "הסכם הפיתוח הראשון"). בהמשך, ביום 23.12.04, נערך ונחתם בין התובעים לבין מינהל מקרקעי ישראל הסכם נוסף לפיו הוארך מועד ביצוע עבודות הפיתוח במגרש עד ליום 23.12.04 (להלן: "הסכם הפיתוח השני").

8.         היחסים בין הנתבעת לבין מושב חוסן עלו על שרטון וביצוע המיזם לא התקדם כמצופה. הצדדים פנו להליך של בוררות בפני כב' השופט בדימ' ביין ובמסגרתו הם הגיעו להסכם אשר קיבל תוקף של פסק בוררות מיום 2.11.03 (להלן: "פסק הבוררות"). למצער, הסכם הבוררות לא הוציא את העגלה מן הבוץ ובפועל הנתבעת לא ביצעה את עבודות הבנייה במגרש.

9.         מכאן התביעה, לפיה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בקיום ההסכם, ולחילופין לפצות אותם עבור נזקיהם הנטענים בשל אי-קיום הוראותיו. לאחר הגשת התביעה שלחה הנתבעת הודעת צד ג' נגד מושב חוסן ואורגנים שבו.

10.        במהלך ניהול התביעה הגישה הנתבעת לבית משפט המחוזי בחיפה תביעה מקבילה נגד התובעים וכן נגד מושב חוסן ואחרים למתן פסק דין הצהרתי וסעד כספי להחזר השקעותיה במיזם ובו הועלו טענות דומות לטענות בתביעה דנן (להלן: "ההליך המקביל").

טענות הצדדים בתמצית:

11.        לטענת התובעים, הם נמנים עם המתיישבים אשר ביחס אליהם התחייבה הנתבעת לבנות את יחידות המושב ושמם הופיע ברשימה אשר העביר המושב לנתבעת עוד ביום 30.10.02. הנתבעת, ועל אף פניות חוזרות ונשנות אליה, מיאנה לחתום עם התובעים על הסכם לביצוע עבודות הפיתוח ובניית מעטפת המבנה במגרש. בנסיבות העניין, מאחר והמועד להשלמת העבודות במגרש כפי שנקבע בהסכם הפיתוח הראשון עם המינהל, 29.8.04, עבר מבלי שהן בוצעו, היה על התובעים להתקשר עם המינהל בהסכם פיתוח נוסף להארכת המועד. משעבר המועד החדש מבלי שבוצעו העבודות במגרש, התקשרו התובעים עם המינהל בהסכם נוסף להארכת המועד וזאת כנגד תשלום דמי מפתח בסך של 53,297 ש"ח (לצורך התביעה הסכום הועמד על 40,000 ש"ח).

ההסכם בין הנתבעת לבין מושב חוסן הינו חוזה לטובת צד ג', הם התובעים, המקנה להם טובת הנאה ובצידה הזכות לדרוש את קיומה. התנהלות הנתבעת והפרת התחייבויותיה שבהסכם היתה בהעדר תום לב וגרמו להפרת הסכמי הפיתוח שבין התובעים לבין המינהל.